פסק-דין בתיק ע"פ 25337-04-12

השופט א' קיסרי :

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופט א' קפלן) מיום 5.3.12 בת"פ 26051-09-09, שבו הורשע המערער בעבירה של לכלוך רשות הרבים ונגזר עליו מאסר על תנאי של שלושה חודשים כשהתנאי הוא שבמשך שלוש שנים לא יעבור עבירה של השלכת פסולת בניין ברשות הרבים וכן תשלום קנס בסך 30,000 ש"ח (" פסק הדין"). בנוסף חויב המערער לחתום על התחייבות כספית בסך 10,000 ש"ח להימנע, במשך תקופה של שלוש שנים, מלעבור עבירה של ניהול עסק ללא רישיון.

הערעור מכוון כנגד ההרשעה ולחלופין, כנגד חומרת העונש.

ההליך קמא

כתב האישום שהוגש לבית המשפט קמא ייחס למערער השלכת שלוש ערימות פסולת בניין ופסולת מעורבת בסמוך לישוב גן שמואל, בקו הגבול עם העיר חדרה. ערימות הפסולת הכילו קרשים, שברי אבנים, פחיות ריקות של חומרי בניין, קרטונים וניירות. בכתב האישום נטען כי בתקופה הרלוונטית, היינו בחודש נובמבר 2007, ניהל המערער עסק להספקת חומרי בניין ועבודות עפר ולפינוי פסולת בניין והובלתה. עוד נטען כי שלוש ערימות הפסולת נמצאו על ידי פקחי עיריית חדרה וכי התברר שהן הובלו למקום ההשלכה על ידי המערער ובמשאיתו, הנושאת מספר רישוי 84-800-00. נטען כי השלכת הפסולת היא עבירה על סעיפים 2 ו-13(ב)(1)  לחוק שמירת הניקיון תשמ"ד-1984 (" חוק שמירת הנקיון").

בכתב האישום נטען עוד כי בתקופה שמחודש נובמבר 2007 ועד לחודש מרץ 2008 ניהל המערער את עסקו ללא רישיון עסק, ובשל כך יוחסה לו עבירה על הוראות חוק רישוי עסקים תשכ"ח-1968. בעבירה זו הודה המערער והורשע על יסוד הודאתו, ובעת שנגזר דינו ציין בית המשפט קמא כי המערער קיבל בינתיים רישיון עסק (נ/2) וגזר עליו לחתום על התחייבות, ונמנע מלהטיל עליו עונש בשל עבירה זו.

המערער כפר בעבירה שיוחסה לו על חוק שמירת הניקיון, ולאחר שמיעת הראיות וטענות הצדדים ראה בית המשפט קמא לקבוע כי אשמתו הוכחה מעבר לספק סביר ובהתאם לכך הוא הרשיע אותו.

את מסקנתו השתית בית המשפט קמא על ראיות שונות, ובהן הודעתו של המערער בחקירתו בידי חוקרי המשטרה הירוקה, עדותו של ע' מחאמיד, מפקח מטעם המשרד לאיכות הסביבה (" המפקח") אשר גם ערך מזכר בעניין הימצאות ערימות הפסולת במקום ההשלכה ביום 13.11.07 (ת/5), תמונה שצולמה במקום ההשלכה (ת/6) ופתק שמצא המפקח באחת מערימות הפסולת (ת/7), שעל צדו האחד כתוב "תמיר טפירו - חומרי בניין" ועל צידו האחר - "אדרי" (" הפתק"). בית המשפט קמא סקר את פעולות החקירה שנעשו, בין השאר, על יסוד ראיות אלה וציין כי על סמך הכתוב בפתק פנה המפקח לבית העסק של תמיר טפירו ושם הוא קיבל מידע כי בועז אדרי (" אדרי"), ששמו צוין בפתק, שיפץ באותה עת את ביתו בשכונת ניסן בחדרה. המפקח מצא בשטח הבנייה פסולת בניין נוספת שבה נמצא פתק נוסף הדומה מאוד לפתק שנמצא בערימת הפסולת שבאתר ההשלכה. אדרי העיד במשפט, בין השאר, כי הוא נסע עם המפקח ועם פקחי עיריית חדרה למקום ההשלכה וזיהה את הפסולת כפסולת שפונתה מביתו, וכן זיהה שתיים מן התמונות שצולמו במקום ההשלכה (ת/6) ואת הפתק. אדרי העיד עוד כי כאשר נזקק לפינוי הפסולת הוא פנה לאדם בשם ישראל הילף (" הילף") והלה הביע נכונות להסדיר עבורו את פינוי הפסולת תמורת סכום של 800-1000 ש"ח. לדברי הילף, שהעיד במשפט, הוא קישר בין אדרי לבין המערער לשם פינוי הפסולת. בהמשך סקר בית המשפט קמא את תוכן הודעתו של המערער במשטרה הירוקה כמו גם את עדותו בבית המשפט שמהן הוא הסיק שביום 13.11.07 פינה המערער את הפסולת מביתו של אדרי וכן פסולת נוספת עבור עיריית חדרה. הוא סיכם את מסקנותיו באופן הבא: (א) שלוש ערימות פסולת הושלכו במקום ההשלכה; (ב) בתוך ערימות הפסולת נמצא הפתק עם שמו של אדרי; (ג) ביום שבו נראתה פסולת במקום ההשלכה (היינו, 13.11.07) פינה המערער פסולת מביתו של אדרי, ובאותה עת הוא גם פינה פסולת עבור עיריית חדרה; (ד) ביום 14.11.07 פינה המערער פסולת נוספת.

להלן בחן בית המשפט קמא את טענתו של המערער כי הוא השליך את הפסולת שפינה למקום מוסדר. בעניין זה הוא הסיק מחקירתו של המערער במשטרה הירוקה שבזמנים הרלוונטיים הוא פינה פסולת באמצעות חמש עשרה משאיות, ובכללן משאית אחת עם הפסולת שפונתה עבור אדרי, ובנוסף לכך עוד שתי משאיות ממקום ההשלכה ובסך הכול שבע עשרה משאיות. במסגרת חקירותיו מסר המערער אישורי כניסה לאתר הפסולת קלנסואה (ת/3 ו-ת/4), המתעדים כניסה בתשעה מועדים שונים, שאף לא אחד מהם הוא 13.11.07. בעדותו בבית המשפט אישר המערער כי אישורי הכניסה לאתר קלנסואה הם כל אישורי הכניסה שברשותו, ואין זולתם. מכאן הסיק בית המשפט קמא כי בתקופה הרלוונטית פינה המערער פסולת באמצעות שבע עשרה משאיות בעוד אשר הוא הציג אישורי כניסה לאתר פסולת קלנסואה רק עבור תשע משאיות. גרסת המערער הייתה ששאר המשאיות שהובילו פסולת היו של מוביל משנה מהיישוב פרדיס והפסולת הובלה להטמנה באתר שפיה, אולם על כך העיר בית המשפט כי בשום שלב, בחקירותיו או בעדותו, לא המציא המערער אישורי כניסה לאתר שפיה, ומכאן שרואים אותו כמי שנמנע מהבאת ראיה. מסקנתו הייתה, לכן, שהפסולת שהובלה מביתו של אדרי ביום 13.11.07 וכן שתי ערימות פסולת נוספות שהוביל המערער עבור עיריית חדרה הושלכו על ידו במקום ההשלכה.

בהמשך דן בית המשפט קמא בטענת המערער שהפסולת מביתו של אדרי פונתה בידי אדם אחר. הוא דחה את הטענה וקבע כי זוהי גרסה חדשה שהמערער העלה רק בשלב עדותו, כאשר הוא כבר ידע שהפסולת באחת הערימות במקום ההשלכה זוהתה כפסולת מביתו של אדרי. בית המשפט קמא דחה טענה זו של המערער מפני שכאשר אדרי העיד כעד תביעה הוא לא נשאל על ידי בא כוח המערער אף לא שאלה אחת בעניין זהותו של מי שפינה עבורו את הפסולת, ובנוסף מצא חיזוק למסקנתו בעדותו של הילף שמסר כי פנה אל המערער על מנת שיפנה את הפסולת לאחר שאדרי ביקש את עזרתו בעניין זה.

מסקנתו של בית המשפט קמא הייתה, לכן, שאשמתו של המערער הוכחה מעבר לספק סביר ומשום כך הוא ראה להרשיעו, ולאחר ששמע את טענות הצדדים בעניין העונש הוא גזר עליו את העונשים שצוינו לעיל.

דבר הערעור

בהודעת ערעור מפורטת ומנומקת פרש המערער יריעת טענות רחבה, שנועדה להצביע על כך שהמסקנה שאליה הגיע בית המשפט קמא בדבר הוכחת אשמתו של המערער מעבר לספק סביר איננה יכולה לעמוד, וכי קיימים כשלים ופרכות במסכת הראיות שדי בהם כדי להביא לקבלת הערעור ולזיכויו של המערער.

טענותיו העיקריות של המערער הן שההרשעה מבוססת על ראיות נסיבתיות, כי עדות המפקח אינה ראויה לאמון, וכי המזכר שאותו רשם (ת/5) איננו ראיה שניתן להשתית עליה ממצאי עובדה או מסקנות לחובתו. בעניין המזכר טוען המערער כי אין מחלוקת שהוא נערך ביום 24.12.07, והוא נועד לתעד אירוע שהתרחש ביום 13.11.07, היינו למעלה מחודש ימים קודם לכן. בקשר לכך טוען המערער כי כשנחקר המפקח לסיבה שבעטיה נרשם המזכר במועד כה מאוחר, הוא מסר מספר תשובות, ולכן אין לייחס משקל רב לעדותו בעניין זה בכלל ולתוכן המזכר בפרט.

עוד נטען כי גם בעניינים אחרים הייתה עדותו של המפקח רבת סתירות וניכרו בה סימנים של חוסר מהימנות. כך, למשל, נטען כי בעדותו של המפקח בבית המשפט הוא לא יכול היה להסביר את העובדה שאדרי מסר שהייתה רק משאית אחת, אבל עובדה זו לא צוינה על ידו במזכר. בדומה לכך המפקח גם לא נתן הסבר מניח את הדעת לעובדה שהוא לא גבה הודעה מתמיר טפירו ואף לא ידע לתת הסבר באיזה משלוש הערימות נמצא הפתק.

טענה נוספת של המערער היא כי עיון במזכר מעורר תמיהות אשר לא יושבו בעדותו של המפקח ואף לא בראיות אחרות, ובכלל זה בעדויותיהם של העדים האחרים.

לגבי העדים האחרים, היינו אדרי והילף, נטען כי בעדויותיהם אין די כדי לבסס תשתית להרשעתו של המערער.

בעניין אישורי הכניסה לאתרי הפסולת המורשים נטען על ידי המערער כי במסקנותיו של בית המשפט קמא בעניין זה נפלה טעות וכי, מכל מקום, בניגוד לנאמר בפסק הדין בנושא פינוי הפסולת לאתר קלנסואה, בידי המערער ראיה לפינוי חמש עשרה משאיות פסולת לאתר בקלנסואה, ראיה שהוא הגיש לגביה בקשה נפרדת להצגה בהליך הערעור ולכך אתייחס בסמוך להלן.

אשר לערעור על העונש, נטען כי בית המשפט קמא החמיר עם המערער יתר על המידה, ולא הביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער.